"הגלולה" בפייסבוק:

יום שני, 29 בדצמבר 2014

אלף מילים על טיעונים


בעידן המידע הפרט הממוצע נחשף לכמויות עצומות של חומר המגיע מספקים שזהותם לעיתים קרובות אינה ידועה. עקב כך אנחנו נחשפים מגיל צעיר למספר גדול של טיעונים שמהימנותם מוטלת בספק וכך עולה הצורך בהכרת כלים לביקורת שלהם.

מכיוון שנוכחתי לדעת שיש מחסור במידע בנושא ברשת הישראלית (ורצוי שיהיה כמה שיותר) כתבתי את הפוסט הבא שמטרתו להעניק כלים בסיסיים בניתוח וביקורת טיעונים.


מושגים בסיסיים
לפני שנתחיל נידרש להגדיר מספר מושגים:

טענה – משפט תיאורי שיכול להיות אמיתי או שקרי.

טיעון – אוסף של טענות, שיש ביניהן קשר מסוים, שמטרתן לבסס את הטענה הסופית. הטענה שהטיעון מבסס היא המסקנה והטענות שעליהן הוא נשען הן ההנחות. טיעון יכול להיות מבוסס או לא, טוב או רע, תקף או בטל, אך אינו יכול להיות אמיתי או שקרי (להבדיל מהטענות שבו).

הנחה סמויה – כאשר אחת ההנחות אינה מוצגת בצורה מפורשת על ידי הטוען. לדוגמא:

1.      הנחה 1: ביקורת שיפוטית אינה דמוקרטית.
2.      מסקנה: לכן, אין זה מן הראוי שתהיה ביקורת שיפוטית.
במקרה זה הטוען הניח שהקהל שלו חושב שדמוקרטיה היא צורת המשטר הראויה.

סוגי טיעונים
תקף – טיעון תקף הוא זה שמסקנתו נובעת מהנחותיו. לדוגמא:

1.      הנחה 1: דיקטטורה היא צורת השלטון העתיקה ביותר.
2.      הנחה 2: צורת השלטון העתיקה ביותר היא גם הטובה ביותר.
3.      מסקנה: לכן, דיקטטורה היא צורת השלטון הטובה ביותר.
ללא כל קשר לאמיתות ההנחות, ניתן לראות שהמסקנה נובעת מהן.

יש להיזהר מהנחות דו משמעיות שיכולות לפגוע בתקפות הטיעון. לדוגמה:

1.      הנחה 1: דמוקרטיה היא שיטת המשטר הראויה.
2.      הנחה 2: שלטון רוב ללא ביקורת שיפוטית היא תנאי הכרחי לדמוקרטיה.
3.      מסקנה: לכן, שלטון רוב ללא ביקורת שיפוטית הוא תנאי הכרחי לשיטת המשטר הראויה.
במקרה זה לא ברור מאליו שהמושג "דמוקרטיה" נשאר אחיד בשתי ההנחות ולכן המסקנה לא בהכרח יכולה לנבוע מהן. בעוד ההנחה הראשונה מתייחסת לדמוקרטיה בכללותה (הכוללת גם מושגים כגון דמוקרטיה מתגוננת, הגנה על מיעוטים, זכויות אדם וכו') ההנחה השניה מתייחסת לפן מצומצם בדמוקרטיה של שלטון הרוב (דמוקרטיה פורמלית).

בטל – טיעון שמסקנתו אינה נובעת מהנחותיו. לדוגמא:

1.      הנחה 1: כל הטרוריסטים בימינו הם מוסלמים.
2.      הנחה 2: המנקה שעובדת אצלנו היא מוסלמית.
3.      מסקנה: לכן, המנקה שעובדת אצלנו היא טרוריסטית.
במקרה זה, קל לראות שגם אם כל הטרוריסטים בעולם הם מוסלמים, העובדה שאדם פלוני הוא מוסלמי לא מעידה עליו בהכרח שהוא טרוריסט.

מבוסס – טיעון שהנחותיו אמיתיות ומסקנתו נובעת מהנחותיו (תקף).

היסקים לא דדוקטיביים – טיעון בעל הנחות אמיתיות שיכולות להוביל למספר מסקנות (וכך המסקנה הנוכחית יכולה להיות שקרית). לדוגמא:

1.      הנחה 1: אמש התרחש אירוע דריסה בטרמפיאדה בגוש עציון.
2.      הנחה 2: רוב הדריסות בישראל באזורי טרמפיאדות הן פיגועים.
3.      מסקנה: לכן, הדריסה אמש היא פיגוע.
טיעון טוב – טיעון הנותן טעם להאמין למסקנתו. הדוגמא הנ"ל היא טובה אפילו שאינה תקפה, משום שעד שיתקבלו ראיות נוספות היא מספקת סיבה הגיונית להאמין בה, אך חשוב להבין שקיימות אפשרויות נוספות. טיעון טוב אך לא דדוקטיבי נקרא היסק להסבר הטוב ביותר. הוא נפוץ בעולמנו משום שרוב ההיסקים אינם דדוקטיביים אלא מנסים לספק לנו את ההסבר הטוב ביותר למצב עניינים נתון.

טיעון מעגלי – טיעון שאחת מהנחותיו כוללת את המסקנה אליה הוא מבקש להגיע. לדוגמא:

1.      רוב הציבור מעדיף הכרעות רוב (ולא ביקורת שיפוטית) גם במקרים של פגיעה בזכויות אדם.
2.      לכן, מן הראוי שמנגנון קבלת ההחלטות יהיה הכרעת הרוב (ולא ביקורת שיפוטית) גם במקרים של פגיעה בזכויות אדם.
טיעון זה מניח שההעדפה של רוב הציבור היא המנגנון לקבוע מה ראוי ומכיוון שזה גם מה שהוא רוצה להוכיח הוא בעצם מניח את המבוקש.

טיעון מעגלי לא תמיד יהיה רע. לעיתים טיעונים אלו כוללים הנחות סמויות שבמידה והן יהיו אמיתיות הטיעון עצמו יכול להיות טיעון טוב.

הבחנות
הבחנה בין רצוי למצוי (is and ought) – יש הבדל בין טענה דיסקריפטיבית (שמתארת את מה שקורה בעולם) לבין טענה נורמטיבית (שמתארת את מה שראוי שיהיה בעולם). המעברים בין המישור המצוי (המצב הקיים בעולם) לבין המישור הרצוי (המצב שרצוי שיהיה קיים בעולם) חייבים להיעשות בזהירות יתרה. לדוגמא:

1.      הנחה 1: כל אחד רוצה להשיג את אושרו ולהימנע מסבלו (מצוי).
2.      מסקנה: לכן, אושר הוא טוב וסבל הוא רע (רצוי).
המעבר כאן נעשה תוך הנחה סמויה שמה שכל אחד רוצה להשיג בעולמנו הוא טוב ומה שכל אחד רוצה להימנע ממנו הוא רע, הנחה שאינה מובנת מאליה.

הבחנה בין על פניו (prima facie) למכלול השיקולים (all things considered) – יש הבדל בין להניח שמשהו הוא רע בפני עצמו לבין משהו שהוא באופן תמידי. לדוגמא: כאב, הוא רע בפני עצמו, אך כאב שנגרם בשביל להשיג מטרה חשובה מסוימת (לדוגמה טיפול שיניים) יכול להיחשב ככאב טוב כשלוקחים בחשבון את כלל השיקולים.

ביקורת טיעונים
שימוש במושגים הרלוונטיים לניתוח הטיעון יוביל אותנו למספר דרכים לבקר ולתקוף אותם:

אמיתות ההנחות – הדרך הקלה ביותר לתקוף טיעון היא להטיל ספק באחת מהנחותיו. ניתן לעשות זאת בצורה יעילה באמצעות הצגת מידע אמין הסותר את ההנחה. במידה וקיימות הנחות סמויות ניתן לבדוק האם הן מובנות מאליו ואם לא ניתן להציגן ולשלול גם אותן. יש לוודא שההנחה אותה שוללים היא מספיק בסיסית בטיעון בשביל שהיא תאפשר להטיל ספק במסקנתו.

תקפות או בטלות – תקיפת המבנה הכללי של הטיעון, באיזו מידה המסקנה שלו נובעת מההנחות. אם מדובר בניסיון להציג היסק דדוקטיבי להסבר הטוב ביותר ניתן לספק הסבר חלופי טוב יותר למצב העניינים הנתון. את בטלות הטיעון ניתן להוכיח גם באמצעות שימוש לא נכון במושגים (דו משמעות) וכך להראות שהנחות מסוימות לא מובילות למסקנה.

הנחת המבוקש – גם טיעון מבוסס (שמסקנתו נובעת מהנחותיו והנחותיו אמיתיות) יכול להיות רע, במידה והוא חוטא בכשל לוגי של הנחת המבוקש. יש לשים לב האם המסקנה שאותה הטיעון מבקש לבסס מובאת בצורה כלשהי באחת מטענותיו.

מעברים – לשים לב שטיעונים אינם כוללים מעבר לא מוסבר בין רצוי למצוי, ובין פני הדברים למכלול השיקולים. המעבר בין רצוי למצוי נפוץ יותר ובשביל לאתר אותו צריך לשים לב האם הטענות בטיעון מתארות עובדות קיימות בעולם או מציגות מצב שאינו קיים בו כרגע.

לסיכום
הטכניקות הנ"ל לא מהוות רשימה סגורה שלא ניתן לסטות ממנה, אבל לדעתי מדובר במספר שיטות בסיסיות ונוחות להבנה. קיימות כמובן דרכים נוספות שאינן מפורטות והמעוניינים מוזמנים לעיין ברשימת הכשלים הלוגיים הבאה בשביל לקבל מידע מקיף יותר בנושא.

מדובר לדעתי באחד השיעורים החשובים ביותר שאדם מעורב בחברה המודרנית צריך ללמוד, ולצערי הוא לא מקבל מספיק חשיפה בתקשורת הישראלית. הפצת חומר בנושא בהחלט יכולה לחזק את היכולת של הציבור לבקר את המידע שמגיע אליו וכך להעצים את יכולות העמידה שלו מול גורמים בעלי אינטרס שמבקשים לתמרן אותו.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה