"הגלולה" בפייסבוק:

יום שני, 24 בנובמבר 2014

התלות האמריקנית בסכסוכים


לא הרבה ישראלים מכירים את זבגינייב בז'ז'ינסקי, אפילו שמדובר בדמות מוכרת בפוליטיקה האמריקנית. הוא היה היועץ לביטחון לאומי בתקופת קרטר ונחשב לאדריכלי הסכם השלום בין ישראל ומצרים (שהחליש משמעותית את השפעתה של ברית המועצות באזור). הוא גם אחד האחראים ליוזמה של ארגון השבטים האיסלמיים באפגניסטן (שמהם נוצרו ארגונים מוכרים יותר כיום כמו הטליבאן ואל קאעידה) בשביל להחליש את ברית המועצות. הוא נחשב לאביו הרוחני של אובמה מתקופתו בקולומביה (שם בז'ז'ינסקי הרצה וחנך פוליטיקאים רבים) שרואה בו מורה וחבר, ואף שימש כיועצו לענייני חוץ במשך מספר שנים באופן רשמי וממשיך להשפיע על המדיניות גם כיום.

נשמע כמו אדם בעל השפעה שכדאי שנבין את צורת המחשבה שלו. למזלנו, הוא כתב ספר בשם "לוח השחמט הגדול" בו הוא מפרט את משנתו הגאו-פוליטית. בספר הוא מעיד על החשיבות האדירה של השליטה באזור אירופה ואסיה (Eurasia), שהמזרח התיכון נמצא במרכזו. המשפט הראשון בספר אומר ש"מאז שהיבשות התחילו לנהל יחסי גומלין פוליטיים, לפני כ-500 שנים, יוראסיה היתה מרכז הכוח העולמי" (עמ' xiii). בהמשך הוא מסביר מדוע  שליטה אמריקנית באזור היא חיונית, משום שהוא כולל את רוב אוכלוסיית העולם ואת רוב משאבי הטבע שבו. הוא גם מודה ש"מעולם לא קרה שדמוקרטיה השיגה עליונות בינלאומית. אבל המרדף אחר הכוח אינו מטרה שמושכת תשוקה ציבורית, חוץ מבמצבים של איום פתאומי או אתגר לחוש הרווחה הציבורי. ההכחשה העצמית הכלכלית (כלומר, תקציב הבטחון) והקורבן האנושי (אבדות, אפילו בקרב חיילים מקצועיים) שנדרשים למאמץ אינם מתאימים לאינסטינקטים הדמוקרטיים. הדמוקרטיה עוינת להתגייסות אימפריאליסטית" (עמ' 35-36).

על רקע דברים אלו, אפשר להפסיק להחזיק בתפיסה התמימה שכל שארה"ב רוצה הוא שלום עולמי ודמוקרטיה. אפשר גם להסביר מדוע ארה"ב נלחמת ברבים מהשחקנים שהיא עזרה ליצור במישרין או בעקיפין כגון סדאם חוסיין, אל קאעידה, דאעש, הטליבאן ואיראן (בין היתר באמצעות הפלת מנהיג אהוד שנבחר בצורה דמוקרטית והעלאתו לשלטון של השאה השנוי במחלוקת וכן מימון הגורמים האיסלמיים שהובילו למהפכה).




כמו כל אימפריה גדולה לפניה, ארה"ב רוצה לשמר את כוחה, והפעולות שלה ניתנות להבנה בצורה טובה יותר באמצעות הסתכלות על האינטרסים שלה. כמו שאומר בז'ז'ינסקי, שליטה באזור יורואסיה שבמרכזו המזרח התיכון היא חיונית, אך בהשוואה לאימפריות קודמות יש לארה"ב שני חסרונות. ראשית, הריחוק הגאוגרפי מקשה עליה להצדיק שליטה אפקטיבית באזור ושנית, היא מדינה דמוקרטית, והרצון הדמוקרטי סותר את ההתפשטות האימפריאליסטית.

שליטה יכולה לבוא לידי ביטוי באמצעות בעלות ברית ברמת תלות גבוהה והצדקות לפלישה צבאית שתעניק שליטה אפקטיבית בנקודות מפתח ותסתיים בהעלאת משטרים אוהדים.
לפי צורת השליטה הראשונה ניתן להבין מדוע ישראל חשובה כל כך לאינטרסים האמריקנים, ומדוע אכן קיים רצון שתשמש כ"נושאת המטוסים הגדולה ביותר של ארה"ב, שאינה ניתנת להטבעה" (כפי שציין בעבר מזכיר המדינה האמריקני אלכסנדר הייג). עם זאת, בשביל להשיג תלות גבוהה של בעלות בריתה, ארה"ב חייבת להעניק להן תמריצים משמעותיים.

מבין סוגי התמריצים שניתן להציע, החשוב ביותר שניתן לספק הוא התמריץ הבטחוני הקשור להישרדותו של המשטר המכהן. בשנת 2012, ארה"ב הוציאה 16 טריליון דולרים על סיוע צבאי, כאשר כל חמשת הנהנות העיקריות (ישראל, מצרים, ירדן, עיראק ואפגניסטן) נמצאות באזור יורואסיה, ומשתמשות בכספי הסיוע בעיקר בשביל לקנות נשק מהאמריקנים (ובמקרים רבים גם לפתח נשק שבמידת הצורך ייכנס לשימוש אמריקני).

ישנן מדינות נוספות שלא מצוינות ברשימה שאליה הפניתי, כאשר הנהנית הגדולה ביותר מהסיוע הצבאי של ארה"ב היא ערב הסעודית, שקיבלה סיוע גדול יותר אפילו מישראל. גם כאן האינטרסים של שליטה במדינות הנפט ברורים וכראיה גם מדינות המפרץ, ביניהן קטאר, שבה נמצא הבסיס הקדמי של הפיקוד האמריקני (ומצד שני מסייעת לחמאס), נהנות מסיוע עקיף בדמות עסקאות נשק עצומות הנקנות באמצעות כסף אמריקני ששולם על נפט.

כך ניתן לראות שהסיוע האמריקני יוצר תלות היוצרת שליטה מצד אחד, ומניע את תעשיית הנשק האמריקנית העצומה מצד שני, שיכולה להתגאות ב-14 נציגות מתוך 20 מחברות הנשק הגדולות בעולם ומפעילה קבוצות לובי חזקות מאד המשפיעות על המדיניות. מכל זה ניתן להסיק שבמצב שנוצר בעידן שאחרי המלחמה הקרה, נראה שלארה"ב אין אינטרס לסיים סכסוכים באזורנו, אלא לייצר חדשים. ללא הסכסוכים, באזור יציב, בנות בריתה יגלו תלות פחות גבוהה בה, משום שמדינות בעלות משטר וגבולות יציבים אינן ממהרות להיכנס ליחסי תלות עם כוחות חיצוניים והביקוש לנשק האמריקני ירד.


מכאן  ניתן להבין את הרווח המשולש של ארה"ב ביצירת אותה רשימה של שחקנים בהם היא נלחמת כעת. הם משרתים את האינטרס שלשמו הם נוצרו (במקרה של אל קאעידה והטליבאן החלשת ברית המועצות ובמקרה של סדאם הפלת המנהיג שקדם לו), לאחר מכן הם מסייעים בערעור היציבות באזור (שמחזקת את התלות של בעלות בריתה בה ובתעשיית הנשק שלה) ובסופו של דבר, אחרי שהם עשו את שלהם, הם מספקים הצדקה ציבורית ובינלאומית לפלישה אמריקנית לאזורים אסטרטגיים והחזקתם במשך תקופה ארוכה (דוגמאות למניעים בעיראק ואפגניסטן מפורטות בפוסט הבא). בסיום הפלישה, ארה"ב מכוננת באזורים הללו משטרים אוהדים, שבדרך כלל סובלים גם הם מחוסר יציבות  היוצרת בתורה תלות אזורית נוספת באמריקנים.



בימים מתוחים אלו, של סערה שהולכת ונבנית בין שני עמים שנמצאים בסכסוך מתמשך כבר כמעט מאה שנים, חשוב להזכיר שוב מיהם המרוויחים ומיהם המפסידים מהמצב הקיים. חשוב להבין שפועלים כאן אינטרסים מנוגדים ולהחליט מהם האינטרסים שתואמים את הרצון שלנו. לא ייתכן שתושבי האזור ימשיכו לחשוב שארה"ב, המעצמה החזקה בעולם, מנסה כבר כ-40 שנים לפתור את הסכסוך הנוכחי ונכשלת, כאשר האינטרסים שלה מעידים שדווקא חוסר יציבות באזור (עד רמה מסוימת) תתרום לה יותר. 



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה