יום שני, 1 בספטמבר 2014
איך לא שמענו על כלל הברזל של האוליגרכיה?
לפני יותר מ-4 חודשים פורסם מחקר
הטוען שארה"ב
היא בפועל אוליגרכיה (שלטון המיעוט על הרוב) ולא דמוקרטיה (שלטון העם או שלטון
הרוב) כפי שנהוג להאמין. המחקר בחן את החלטות השלטון (1800 החלטות ב-21 שנים)
ובדק את ההשפעה של רצון רוב הציבור עליהן. הממצאים הראו שרוב ההשפעה על קביעת
המדיניות מצויה בידן של קבוצות אינטרסים (לובינג) המייצגות את האליטה
הכלכלית-עסקית ולקבוצות המייצגות אינטרסים ציבוריים השפעה מעטה בלבד.
ממצאי המחקר לא הפתיעו אותי כלל ולמעשה הם מחזקים את התופעה
שהצגתי מספר חודשים קודם לכן. יותר מזה, מדובר באחת מהבעיות שהניעו אותי להתחיל
לפעול. עם זאת, דווקא בעקבות הפעילות שלי ברשת גיליתי שקיים כלל בסיסי מאד במדעי
המדינה בנושא הנ"ל אליו לא הייתי מודע (ותודה לאדם שהפנה את תשומת לבי
אליו).
מדובר בכלל
הברזל של האוליגרכיה, המסביר מדוע לכל ארגון דמוקרטי יש נטייה להפוך
לאוליגרכיה. הכלל מפרט תהליך המראה (בצורה דומה מאד למה שכתבתי באופן לא מודע) איך
בראש הארגון נוצרת שכבה שמרכזת אצלה את הכוח, ואיך בסופו של דבר אותה שכבה משנה את
מטרות הארגון כך שכוחה ישתמר (לתהליך המלא מומלץ לעיין בערך בויקיפדיה). הנקודה
היא שהארגון מאבד את מטרתו המקורית ומטרתו החדשה הופכת להיות שימור כוחה של האליטה
שעומדת בראשו.
טענה חשובה נוספת אומרת שבזמן שלא ניתן לבטל את הכלל לחלוטין, ישנם
תהליכי
נגד היכולים להחליש את השפעתו (וכך להחליש את האוליגרכיה ולחזק את מטרותיו
המקוריות של הארגון). בין התהליכים מצויינים קידום תקשורת מבוזרת ורב כיוונית,
חקיקה עוקפת נציגים, יכולת להטיל סנקציות על מנהיגות הארגון וחינוך הציבור
לביקורתיות.
המשמעות של הכלל אדירה (משום שמדינה דמוקרטית היא סוג של ארגון דמוקרטי) ולכן הופתעתי מאד שלא הכרתי אותו. ההנחה
הראשונית שלי היתה שמדובר בכלל איזוטרי או חדש ולכן הוא אינו מוכר. התבדיתי במהרה כאשר
הבנתי שמקורו של הכלל בספר
בשם "מפלגות פוליטיות" מ-1911 שכתב הסוציולוג הגרמני רוברט מיכלס, ומאז
נכתבו אינספור
מחקרים שמטרתם לתמוך בו או להפריכו (סקירה של חלק מהמחקרים ושל הביקורת בהפנייה
בעמ' 305-307, לא הצלחתי למצוא ביקורת מקיפה שמצליחה להפריך את הכלל לחלוטין, רוב
הביקורות מתעסקות במרכיבים מסוימים או בתהליכי הנגד).
בנוסף, מצאתי אזכורים שלו במס' תוכניות לימודים אקדמיות בישראל העוסקות
בעיקר בתחומי מדעי המדינה השונים (חפשו את המילה 'אוליגרכיה' בהפניות הבאות: פתוחה, בן
גוריון, אקדמית
תל אביב יפו, בר אילן).
לאחר שנוכחתי לדעת שמדובר בכלל עם שורשים עמוקים בקהילה האקדמית
בישראל ובעולם נשאלת השאלה מדוע הוא לא מובא לידיעתו של האזרח הממוצע? מבחינתי
מדובר באחת מהנקודות המרכזיות שצריכים להעביר לתלמידים העוברים הכשרה לחייהם
האזרחיים בתיכון – הדמוקרטיה עדינה מאד ויכולה בקלות להפוך לאוליגרכיה, במסגרתה
האליטה השלטת תפעל פעמים רבות לרעתו של רוב הציבור משום שהיא תנסה לשמר את כוחה.
למעשה, אחת מהנקודות המרכזיות שכל אזרח במדינה דמוקרטית צריך להסיק
מהכלל היא רגישות הדמוקרטיה וחשיבותם של תהליכי הנגד וטיפוחם (בהנחה שאנחנו חושבים
שדמוקרטיה אמיתית היא הדרך הנכונה). המודעות לכך שללא קיומם של תהליכים אלו קיים
סיכון שהדמוקרטיה תחדל מלהתקיים באופן מעשי ותתקיים רק כפיקציה המשמרת את כוחה של
האוליגרכיה אמורה להיות אחד מהכלים החזקים ביותר לשימור הדמוקרטיה.
ובכל זאת, לא הכרתי את הכלל, ואני יכול להגיד די בבטחה (לאחר בדיקה
קצרה בסביבתי הקרובה) שהדבר נכון גם לגבי רוב הציבור שלא בחר ללמוד מקצוע כלשהו
במדעי המדינה. אני מסיק מכך שישנם גורמים בישראל שחושבים לכל הפחות שלא מדובר
במידע חיוני ולכל היותר שמדובר במידע שחיוני שרוב הציבור לא ידע.
אם חושבים על מהות הכלל, ועל הטענה האומרת שארה"ב למעשה מתפקדת
כאוליגרכיה השואפת לשמר את כוחה, ניתן להבין מדוע אותה אוליגרכיה לא תהיה
מעוניינת שהציבור יבין את חשיבותם של תהליכי הנגד היכולים לצמצם את אותו הכוח.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה