"הגלולה" בפייסבוק:

יום ראשון, 11 במאי 2014

מלחמה לעשירים בלבד

"כשהעשירים מכריזים מלחמה, אלו העניים שמתים"

הוא היה איכר פשוט, שעיבד את אדמתו בחריצות. הייתה לו משפחה – אישה ושני ילדים –  והיו להם את הבעיות שלהם, אבל הוא היה מאושר. יום אחד הגיעו אנשי הלורד אליו הוא כפוף לכפר, בשריון נוצץ. הם סיפרו שהסכנה מתקרבת ושהלורד דורש גיוס מיידי של כל מי שיכול לשאת נשק. הם סיפרו על השלל וסיפורי הגבורה שאיתם הם יחזרו.

מלא בחלומות, יצא האיכר להילחם למען לורד שאינו יודע את שמו. עזב את אשתו וילדיו. צעד קילומטרים רבים, לעיתים עם ציוד ותזונה לקויים, עד שהגיע לאזור בו אנשים רוצים להרוג אותו, אבל אין לו מושג למה. סיפרו לו שהם שונאים אותו, אבל הוא מעולם לא עשה להם כלום, ושיער שסיפרו להם את אותו הסיפור.

אבל הלורד בשריון הנוצץ על הסוס הלבן ציווה והאיכר מילא אחר הוראותיו. הוא הרג אנשים רבים, ואיבד רבים מחבריו בתמורה. יום אחד הלורד שלא ידע את שמו נפל בקרב, ואז מגיע לורד אחר ואומר שהוא צריך לציית לו. הוא מגלה שהוא כבר לא מכיר את האנשים שאיתם הוא נלחם, ושאין לו מושג למה יצא למלחמה הזאת מלכתחילה. שלל לא נשאר לו, סיפורי הגבורה היו ריקים מתוכן, הוא התגעגע למשפחתו, לחווה, ולחלקת האדמה הקטנה אותה עיבד.

מלחמות של עשירים
משחר ההיסטוריה היו אלה בעלי העוצמה שקיבלו החלטות שגרמו לכפופים אליהם לצאת למלחמות. הם ניסו להגיד להם שמדובר באינטרס משותף, שהם נלחמים למען המדינה, והאנשים הפשוטים הרגו אחד את השני בלי לדעת באמת מדוע. בפועל, בדרך כלל מאחורי המלחמות עמדו אינטרסים אחרים ולא שנאה פשוטה בין שני עמים.

האינטרסים הללו נגעו בדרך כלל לכוח של אדם פרטי או מדינה מסוימת. שנאה היא תוצר של ניגוד אינטרסים והיא צומחת בעקבות קונפליקט בין שתי קבוצות. אם כך, היא תוצאה נלווית לסכסוך, אך הגורמים לו, או הגורמים המשאירים אותו בחיים הם בדרך כלל פרקטיים יותר. הסכמי סחר שלא צלחו, התפשטות טריטוריאלית, סכסוכי אדמות, ושאר מניעים כלכליים ומדיניים הם הגורמים למלחמות בדרך כלל.

בהיסטוריה האמריקנית ניתן למצוא שתי דוגמאות מובהקות למלחמות שהוכרזו כ"מלחמות של עשירים": מלחמת האזרחים ומלחמת ויטנאם.

חוק הגיוס במלחמת האזרחים האמריקנית נתן אפשרות לשלם לאדם אחר שיתפוס את מקומו של האדם המיועד לגיוס או לשלם למדינה 300$ בשביל להתחמק מהגיוס. הדבר עורר התנגדות ציבורית רבה ולגבי המלחמה נטבעה הסיסמה "מלחמה של עשירים שבה נלחמים העניים".

גם כנגד מלחמת ויטנאם קיימות טענות של גיוס סלקטיבי. הסיבה העיקרית היא משום שמספרית יותר אנשים קיבלו פטור משירות מאשר האנשים ששירתו (11 מיליון קיבלו פטור לעומת 8 מיליון ששירתו), ושלל קריטריונים לפטור שאחד מהם הוא לימודים באוניברסיטה. כמו כן, השחורים היוו 31% מכוח הלחימה ו-24% מכלל האבידות, דבר שגרם למחאות בשכונות השחורות בארה"ב.

כיום הצבא האמריקאי הוא מקצועי, והתנדבותי לחלוטין, אך סביר להניח שהוא לא צבא העם. בזמן שהעלאת דרישות ההשכלה בהחלט חסמה את הדרך לבני המעמד הנמוך ביותר בארה"ב, הפרסומות המעודדות גיוס נוקטות בטקטיקה של תמריצים כלכליים והשכלה חינמית (שיקסמו יותר כמובן לבני המעמדות הנמוכים יותר), בנוסף לטיעונים פטריוטיים. כמו כן, המעמד הנמוך עדיין זוכה לייצוג נכבד כשזה מגיע לאבדות. כמו כן מחקרים שנערכו בזמן הלחימה בעיראק תומכים בכך שככל שאדם עולה בדרגות כך יורדים סיכוייו ליפול בקרב. כל אלו מראים שלמרות שינוי השיטה, הייצוג בצבא האמריקאי בהחלט לוקה בחסר.

גם בשתי המלחמות האחרונות של ארה"ב ניתן בבירור לזהות אינטרס אחר שגרם באופן מובהק יותר ליציאה ללחימה והוא הנפט. שני המשטרים שהופלו באפגניסטן ובעיראק היו עוינים לארה"ב, והחלפתם הועילה בבניית קו נפט באפגניסטן (ותכנון התקיפה שלה החל עוד לפני ה-11/9) ובביסוס השליטה של חברות נפט אמריקאיות בעיראק, אך הסיבה המוצהרת ליציאה למלחמה היא כמובן הפגיעה בבטחון הלאומי (כאשר גם לגבי 11/9 קיימת מחלוקת קשה כיום בארה"ב).

האם צה"ל הוא צבא לעניים בלבד?
בצה"ל האתוס של "צבא העם" נשמר. הגיוס הכללי חל לגבי חלקים גדולים מהאוכלוסיה (אני לא מתכוון לגעת במסגרת זו בנושא השוויון בנטל) וניכרים אחוזי גיוס גבוהים ליחידות הלוחמות גם באזורים האמידים יותר במדינה, כך שקשה להגיד שצה"ל הוא צבא בו העניים בלבד הם אלו שנלחמים והעשירים עומדים מנגד. חשוב לציין, שלא מצאתי נתונים התומכים או סותרים טענה זו, והאמירה היא אינטואיטיבית.

האם הסכסוך בישראל משרת את האינטרסים של כולנו?
אז מה מרוויח האדם הממוצע מקיום הסכסוך? נראה שלא הרבה. אפילו אם אניח שהייצוג החברתי ביחידות הלוחמות בצה"ל תקין, האינטרסים שבשמם אנחנו נלחמים נוגעים שוב לבעלי העוצמה בשני הצדדים ובזירה הבינלאומית. לאדם הפשוט אין שום אינטרס להמשך הסכסוך, בו הוא או אהוביו עלולים לאבד את חייהם, מלבד השמירה על בטחון המדינה, שיישמר גם ככה אם הסכסוך יסתיים. מכאן שאין לאזרח הפשוט שום אינטרס בהשתתפות בו ובהנצחתו.

נראה שההפך הוא הנכון, האדם הפשוט מבחינה כלכלית הוא זה שמפסיד מהסכסוך. מחקר שבוצע על ידי גורמים זרים מראה שישראל הפסידה טריליון דולר בין 1991 ל2009 במושגים של צמיחה והכנסת התושבים בעקבות הסכסוך (המפסידה הגדולה ביותר היא ערב הסעודית).

עם זאת, הרווח של האליטות גדול במספר רמות (מדובר בדוגמאות בלבד, בטוח שיש אפשרויות נוספות רבות):

ברמה הבינלאומית, שלל מדינות ותאגידים מרוויחים ברמות שונות. המרוויחה הגדולה ביותר היא ארה"ב, המספקת נשק לצבא הישראלי והסעודי, וגם נהנית משלל חוזי נפט עם מדינות המפרץ הזקוקות להגנה, ודרכם גם מבטיחה את המשך המסחר בנפט בדולרים. מרוויחים גדולים נוספים מכל סכסוך הם הבנקים המממנים את כל הצדדים. הם נותנים הלוואות שיוחזרו בריבית, או בדרך אחרת במידה ולא יוכלו הצדדים לעמוד בהן.

ברמת השלטון הלאומי, הרבה יותר קל לשלוט בעמים שנמצאים במצב של פחד ואין כמו מלחמה בשביל לייצר פחד. השלטונות בשני הצדדים משתמשים בצורה תכופה בספינים תקשורתיים העוסקים בסכסוך המסיחים את דעת הציבור ממצבו (דוגמא מובהקת היא המהפכה החברתית והספינים שבאו בעקבותיה). הנפגע מכך הוא שוב האדם הפשוט, המתקשה לשים לב לבעיותיו החברתיות עקב בעיותיו הבטחוניות.

ברמה התקשורתית, הסיקור תורם לעניין בתקשורת הישראלית אך גם העולמית. הוא מספק ידיעות חדשות ומסעירות ושלל סיפורים מרגשים לקורא הממוצע. קיומו הנצחי של הסכסוך מבטיח את המשך הדיווח עליו, ודיווח נצחי משמע רווח נצחי, וכך כולם מרוויחים (חוץ מהאדם הפשוט כמובן).

לסיכום
אני חושב שמילותיו של הרמן גרינג, מראשי המשטר הנאצי (בעל ניסיון בתחום, מן הסתם), מסכמות בצורה מצויינת את מה שאני רוצה להגיד:

"כמובן, אנשים לא רוצים מלחמה. למה שאיכר עני ירצה מלחמה שהתוצאה הטובה ביותר שהוא יכול לצפות ממנה היא לחזור למשק שלו בחתיכה אחת? באופן טבעי האנשים הרגילים לא רוצים מלחמה, לא ברוסיה, לא באנגליה, לא באמריקה וגם לא בגרמניה. אבל אחרי הכל, אלו המנהיגים של המדינה שמכתיבים את המדיניות. וזה תמיד עניין פשוט לגרור את האנשים אחרייך, בין אם זאת דמוקרטיה או דיקטטורה פשיסטית, פרלמנט או דיקטטורה קומוניסטית, קול או לא קול, אפשר תמיד לגרום לאנשים ללכת אחרי המנהיגים. זה קל. כל מה שאתה צריך להגיד להם זה שהם מותקפים, ולהאשים את הפציפיסטים בחוסר פטריוטיות ובחשיפת המדינה לסכנה. זה עובד אותו דבר בכל מדינה."

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה